פרק על ארץ מאדים

הנגב והערבה הם שטחים מדבריים עצומים עם פוטנציאל גדול למגורים, לתעשיה, לחקלאות ועוד.
האם השטחים האלה מתאימים לפיתוח תחום החלל?
בפרק זה שוחחתי עם פרופ׳ דן בלומברג, סגן הנשיא לפיתוח אזורי ותעשייתי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו״ר סוכנות החלל הישראלית ועם גב׳ אסנת ברק, יזמת, אשת עסקים ומייסדת המיזם ארץ מאדים בנגב ובערבה, על הסיבות השונות שבגינן תחום החלל צריך להתפתח בדרום.

ראיון והפקה: איל בן-זאב - www.eyalbenzeev.com
עריכת קול: אביעד מן
עריכה גרפית: איתי ליאון

תמלול עם פרופסור דני בלובמרג ואסנת ברק.

איל בן זאב : בן גוריון כתב, פעם, הנגב הוא עריסת אומתנו, אזור התורפה המסוכן של המדינה, ותוחלתה הגדולה. איך אתה מפרש את המשפט הזה?

פרופסור דן בלומברג : עריסת תרומתנו ? המקום שממנו אנחנו מתחילים,? אני חושב שזה המקום שכרגע עוד לא התחלנו כמו שצריך, אבל הוא בהחלט המקום שבו יש את פוטנציאל הפיתוח הגדול ביותר במדינה.
60% מהשטח הפיזי של המדינה.11% מאוכלוסיית המדינה. כלומר, יש פה איזה שהוא אימבלנס אדיר בפיזור הגיאוגרפי של הדמוגרפיה של האוכלוסייה יש פוטנציאל אדיר לפתח את הנגב, גם בגלל השטח אפרופו ספייס, המקום שם, אבל יש גם הרבה פוטנציאל מעבר לזה. בן גוריון דיבר על זה לא מעט דיבר על הארוורד של הנגב, הוא דיבר על האנרגיה על אנרגיית השמש, הוא דיבר על חקלאות במדבר. אני חושב שאנחנו רק מתחילים עכשיו לגלות את הפוטנציאל, ובמובן הזה, יכול להיות שאנחנו עוד בשלב העריסה של המדינה. אנחנו עדיין בתחילת הדרך,70 שנים ראשונות בתולדות מדינה זה כנראה זמן קצר.
איל בן זאב : בייבי.

פרופסו ר דן בלומברג: כן, אנחנו עוד בייבי, אנחנו עוד בייבי ויש מקום עוד להתפתח.
בן גוריון היה איש חזון כשקוראים את הכתבים שלו ואת הנאומים שלו מבינים עד כמה הוא הבין מה הפוטנציאל של המדינה, ומה המגבלות של המדינה, ועד גם הוא האמין בפיתוח הנגב זה בא ממקום אמיתי.

איל בן זאב : מעניין אם זה עדיין אזור תורפה כמו שהוא כתב ויש יש משהו בעניין הזה גם אבל התוחלת גדולה.

פרופסור דן בלומברג : התוחלת גדולה לגבי התורפה, זה תורפה במובן הפנימי, אנשים לא אוהבים לגור בנגב, לא אוהבים לגור במדבר, אוהבים להיות ליד הים, ובמובן הזה זו נקודת תורפה, למרות שאנחנו נוהגים לחשוב על אזור תורפה כאיום חיצוני, ואני חושב שכל המדינה נתונה לאיומים חיצוניים ולכן לא צריך להתייחס לזה במובן הזה, אני בטוח שהוא יבין את זה בדרך שתיארתי את זה עכשיו של תורפה פנימית, שאם לא נדע לפתח את הנגב אנחנו מייצרים סיכון למדינה כולה. כרגע מה שאנחנו עושים זה מפתחים את תל אביב בדמות סינגפור מספר שתיים וזה לא החזון זה גם לא, אז יש באמת תורפה. נקודת תורפה, שזה הנגב, שאנחנו לא שולטים בו.
אסנת ברק : אני מסכימה במאה% בשביל זה אני פה, אבל אני אתן לך את להציג קודם

איל בן זאב : אז באמת נדבר על בנושאים האלה פרופסור דן בלומברג ואז סגן הנשיא לביטוח, אזורי ותעשייתי באוניברסיטת בן גוריון בנגב. תפקידך הקודם הייתה סגן נשיא האוניברסיטה למופ ובאלפיים, 22 נבחרת לכהן כיושב ראש סוכנות החלל הישראלית. ברוך הבא לפודקאסט על חלל.
פרופסור דן בלומברג : תודה, אייל, צריך להגיד שאנחנו מכירים גם הרבה מעבר לזה והרבה לפני זה.

איל בן זאב : יש לי כאן גילוי נאות ,איתנו היום, גם באולפן אסנת ברק, מייסדת המיזם ארץ מאדים בנגב ובערבה שלום. אסנת שלום. אני מה זה, שמח שהזמנתי את שניכם לפה. היום אנחנו הולכים לדבר על שני נושאים שאהובים על כולנו, גם על חלל וגם על הדרום. הנה הגילוי הנאות שלי, הייתי סטודנט של דני לפני שנים רבות, והיום אני מעורב בכל מיני פרויקטים שבהם גם דני מעורב, כנסים וכולי. ואני מעורב גם בפרויקט ארץ מאדים יחד עם אסנת, ויחד חשבנו שיהיה מאוד מעניין לשוחח איתך על שני הנושאים האלה של חלל והדרום, אז אות פתיחה ואנחנו מיד מתחילים.
איל בן זאב : דני. מתי התחיל החיבור שלך לדרום?

פרופסור דן בלומברג : גילוי נאות, גדלתי בתל אביב חטיבת ביניים אליאנס, תיכון חדש שממש לא היה חדש, בגיל 17 כיתה י"א השתתפנו באיזה שהיא הפגנה מחאה חברתית כזו או אחרת, והתוצאה הייתה שקמנו קבוצה לא מבוטלת ועברנו מהכיתה לכמה ערי פיתוח, אחת מהן ירוחם, הגעתי לשם להקים את של"פ ירוחם, שמיניות לעיירות פיתוח תוכנית שממשיכה עד היום, וזה החיבור הראשון שלי לנגב ,ואז אם אני להגיד מאיפה זה מתחיל, זה מתחיל שם כיתה י ב.
לא הייתה בגרות בירוחם. כשהגענו היינו קבוצה של 11 ילדים, עם בית ספר שלא הכין מעולם לבגרות בלי מורים לכיתה י"ב. הביאו מורות חיילות, מחנך מאוניברסיטת בן גוריון, שהתנדב לבוא להיות מחנך. ראובן חיות עליו השלום איש יקר, ושם זה התחיל מרשים, לא התשובה שצפית ?
איל בן זאב: לא ממש, ומאז נשארת שם ?
פרופסור דן בלומברג : אוף אן אוף, למדתי באוניברסיטת תל אביב . השירות שלי ברובו היה בדרום.
גבול מצרים, שהגבול הזה עוד היה יותר פעיל, אחרי זה למדתי אוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון, תואר שני. הגעתי שוב לבאר שבע, תואר שלישי במדבר אחר לגמרי, מייבשת אחרת לגמרי, אריזונה, אריזונה סטייט אוניברסטי שאיתם אני בקשר עד היום, העיר שמתפתחת הכי מהר בארצות הברית, האוניברסיטה הגדולה ביותר בצפון אמריקה פקולטה להנדסה גדולה ביותר, עיר מאוד מעניינת כהשוואה לעיר הדרומית שלנו באר שבע.
איל בן זאב : ומאיפה הגיע או מתי הגיעה? מתי הגיע האהבה לחלל?

פרופסור דן בלומברג : זה קצת יותר מורכב. בתואר השני עסקתי בתהליכים מיאולים שאתה יודע מה זה הסרת ואבק על ידי רוח. והתחלתי להתעניין. בדוקטורט בסנטה בר התקבלתי לסנטה בר ועוד כמה אוניברסיטאות, מי שהיה מנחה שלי לתואר השני, פרופסור חיים צור, אמר לי אכפת לך שאני אדבר, עם מישהו מאריזונה שאני מכיר ששם עשיתי פוסט לוק אמרתי לו גוו אהד ואז אותו אדם רון גרילי, שהיה אחד מהגוריים הגדולים של נאסא הגיע ארצה. ראיין אותי בארץ, קח אותי לסיום והחליט שאני בא אליו.
איל בן זאב : טוב כנראה, הוא גם עשה טיול בארץ הקודש. מה רע?
אז עכשיו אסנת קצת אלייך, ספרי קצת על עצמך ועל החיבור שלך לדרום
אסנת ברק: אוקיי, אז אני אתחיל בכלל. יש לי 40 שנות קריירה, אבל בתחום העסקי מגיל 20 עד ימנו אנו אני התחלתי בתחום התעופה, אני נחתתי לתוך. חברת תעופה שהייתה של אבא שלי, שהתעסקה בלימודי טיסה וטיסות ביטחוניות, וצילומי אוויר וכולי וכולי וגם הכשרנו טייסים לחברות תעופה. אבל אני נחתתי נחיתה בגיל 20 , מלחמת לבנון ואחי הגדול נהרג במלחמה, וכל הדברים וכל המרקם המשפחתי השתנה ובעצם אני התגייסתי לצנחנים, ומיד אחרי זה הגעתי לעבוד עם אבא, אבל אבא היה חולה ואני, התברר, ניהלתי. הפכתי להיות מנהלת של החברה הזו, ולימים הפכה להיות חברה מובילה. הכשרנו טייסים לחברות תעופה יש הרבה מאוד הישגים כמו 4 טייסות ראשונות בקווי תעופה הם בוגרות שלנו, אבל אחרי 40 שנות קריירה שאני יכולה להגיד אז היו ימים של הצלחות נהדרות, והיו כישלונות מפוארים והכל מצוין. אתה מגיע לגיל שמתקרב לשישים ואתה אומר מה הלאה? מה אני עושה עם כל הניסיון ועם כל הידע הזה שנמצא בידיים שלי איך אני מתעלת אותו למקומות שישאירו משהו אחרי זה, וחשבתי שאני רוצה לעשות משהו בשביל המדינה וכמו שאתה דיברת דני על מדינת תל אביב הבנתי שצריך למתוח את הגבולות של המדינה. אמרתי, מה הכי מפריע לי ? הכי מפריע לי זה פערים חברתיים, פערים כלכליים ומה אנחנו יכולים לעשות בשביל לשנות את זה, וכאן באמת השתמשתי בכל הכלים שאספתי כל החיים. אז אני יודעת שאתם גם באים מתחום החישה מרחוק, אז אצלי זה החישה מרחוק מתוך הזיכרון שלי מטיסות שעשיתי ככה מיפיתי את כל הארץ. גם השתמשתי בגוגל ארט הרבה מאוד וגם עשיתי חישה מקרוב. נסעתי, נסעתי הרבה מאוד, והחלטתי להתמקד באזור הדרום מהסיבות שאתה ציינת. מכיוון שהצפון הוא ירוק הצפון הוא עמוס ובדרום זה מין משהו שהוא כזה אין סופי מאוד ,מבודד כזה, ואמרתי אני לוקחת נקודה אחת ובוחנת אותה והתחלתי ממצפה רמון. ובחנתי אותה מהמקומות שאני מכירה מאזורים של התעופה. ואז פתאום נפלה לי התובנה שהוא דומה לדברים ממקומות רחוקים והתחלתי לגלגל גם את הרעיון הזה. אבל לפני שאכנס לעובי הקורה אני כן אגיד שאחת התובנות שהגעתי אליה מתוך המחקר הזה שכדאי לשנות את הנגב ואת הערבה צריך לספר סיפור אחד שהוא יהיה סיפור כמו של נאפה ואלי כמו של כל אזור, רוחב על ארץ שהופך להיות ממותג באיזה שהוא סיפור שבמקרה הזה זה חלל ותכף נדבר איך הוא התפתח. אבל שאדם שיודע שהוא מגיע לשם חוץ מהנוף המדברי וחוץ מהחוויות האלה יש איזה שהוא תוכן. גם לאנשים שגרים שם ונמצאים שם וגם איזה שהוא כוח משיכה שמושך את האנשים לאזור שהם יודעים שיש בו. כן סיפור שהוא סיפור שהוא סיפור שונה בעצם התובנה הכי הכי עמוקה שנפלה לי וברגע שהתחלתי לכתוב את הסיפור ראיתי גם שחלק מהסיפור כבר כתוב ונכתב מעצמו כי יש הרבה מאוד נקודות בשטח שמרכיבות איזשהו סיפור שלם. וכאן אני מעבירה את המיקרופון אליך. זאת אני.
איל בן זאב : אחלה, וככה בעצם גם אנחנו הכרנו אז תכף באמת נעמיק בזה ונדבר על מה זה אומר חוזר אליך דני ספר קצת על הפקידים של סגן נשיא למו"פ וסגן נשיא לפיתוח, אזורי ותעשייתי, ואיך הם באים לידי ביטוי היום אצלך באוניברסיטה בבאר שבע, מו"פ אפשר להבין ,
אני אתחיל מאוניברסיטאות , אוניברסיטאות נמדדות בדרך כלל באמצעות שני מדדים, פרסומים מדעיים. איפה מתפרסמים, וכמה באיזה במות, עד כמה יוקרתיות יש לזה איזה שהוא מדד אימפקט פקטור. נעזוב את זה כרגע כסגן נשיא למו"פ. אתה רוצה לעודד הישגים בתחום הזה
דבר השני הוא מענקי מחקר שאנשים ירצו לממן את המחקרים באוניברסיטאות, שבמידה מסוימת יש קשר ישיר בין השניים. כסגן הנשיא למו"פ קידמתי את הנושא הזה, אבל תוך כדי, נהייתי מעורב מאוד בקונספט של מעבר צה"ל מצד אחד. מצד שני הקמת פארק ההייטק בבאר שבע כמנוף לצמיחה מקומית כמנוף לצמיחה לאומי ויצירת מקומות תעסוקה לבוגרי האוניברסיטה, במקום כדי שמי שמסיים את האוניברסיטה ורוצה להישאר בבאר שבע. אממה אין לי מה לעשות. יהיה לו מה לעשות.ו זה מה שאני עושה בתפקיד הנוכחי. אני עוסק באקוסיסטם הרבה מאוד במעבר היחידות הטכנולוגיות דרומה.
החיבור לתאגידים לתעשייה להייטק הישראלי ולמעשה אני חושב, יצירת אלטרנטיבה לדור הצעיר למקום מגורים שהוא לא בהכרח שדרות רוטשילד בתל אביב. למרות שאני מת על תל אביב, אל תבינו לא נכון. עיר נפלאה, עיר מדהימה אבל מי מאיתנו השכירים יכול לקנות לרכוש דירה? היום בתל אביב אנחנו חייבים לייצר עוד אלטרנטיבות, ולדעתי לדרום יש פוטנציאל גדול מאוד. אגב, גם לצפון יש פוטנציאל, לא ניגע בזה כרגע, אבל ישראל כרגע מפתחת אזור מרכזי, כארבעה מיליון איש גרים בגוש דן רבתי, שזה מספר עצום, 40% מהאוכלוסייה באזור קטן אחד.

אסנת ברק :אני רק רוצה להתחשב בזה שעתידנים צופים שאנחנו בעוד איקס שנים נהיה קרוב לשלושים מיליון איש, אז אם לא נרצה כל פעם להרוס בתל אביב עניין של 30 קומות כדי לבנות על אותה אדמה. בניין של 100 קומות זה מה שקורה כל הזמן. אז כדאי שבאמת נפתח מקומות, כלכלה ומקומות.

עוגנים כדי שאוכלוסיות מה שנקרא, מה שנקרא אוכלוסיות.

יעשו הגירה חיובית למקומות האלה, והכל יתחיל בסוף מכלכלה.

ותעשו אזורי תעסוקה כדי.

לעשות איזה איזון למתוח את הארץ ככה לשטח אותה, וזה בסופו של יום, בעוד 20 שנה אנחנו צפויים להיות בערך 30 מיליון איש.

אז כדאי שנתחיל.

פרופסור דן בלומברג : והבניינים האלה המגדלים 30 קומות, 40 קומות, יש בהם משהו מאוד לא סטינאבלי. לא פשוט לתחזק את הבניינים האלה, לא פשוט לגור בהם, ולכן אנחנו חייבים לפזור זה אוכלוסייה, אבל אני גם חושב שהחזון של מי שבנה את המדינה הזו אפרופו דוד בן גוריון לא היה לפתח רק עיר אחת ברור.
איל בן זאב : זה ברור, אני חושב על שמגיע שאפו גדול לאוניברסיטת בן גוריון, שהשכילה להבין ששווה לבנות תפקיד כזה כמו התפקיד שאתה נושא כרגע באוניברסיטה כדי לפתח את העיר ואת האזור. כי אני לא חושב שהרבה אוניברסיטאות יש בהם תפקידים של סגן נשיא, שהתפקיד שלו לפתח את האזור.
.

פרופסור דן בלומברג: אמרתי, אני מת על תל אביב, אוניברסיטת תל אביב. כדוגמה היא לא היחידה נשענת מאוד על הכלכלה במרחב נהנית מאוד מהאזור. אוניברסיטת בן גוריון בונה את האזור.

איל בן זאב : יפה מאוד, ועכשיו אתה. כמו שאמרנו מקודם בגילויים נאות. אנחנו מכירים שנים עוד מהאוניברסיטה, אז אתה שנים חוקר את התחום של חישה מרחוק גם על כדור הארץ, גם על פלנטות אחרות והיום אתה עם שני כובעים, כובע אחד באוניברסיטה וכובע אחד כיושב ראש סוכנות החלל כמה זמן אתה מקדיש מהזמן שלך לזה ולזה? ואיך העבודה? יש סינרגיה בין שני התפקידים האלה?

פרופסור דן בלומברג : יש סינרגיה ללא סינרגיה, לא הייתי מצליח לעשות את זה וללא חפיפה, במובן הזה שאני אשמח מאוד לראות את החלל, את המחקר בתחום החלל מתפתח בדרום. אני חושב שגם התעשייה בארץ כשם, כפי שהבאנו תעשיית סייבר לבאר שבע אפשר להביא גם תעשיית חלל לנגב.,
איל בן זאב : יש לי שקף על זה, כי זו הייתה השאלה הבאה שלי בנינו מרכז גדול שם של הייטק. והאם יש שם גם חברות חלל ? אז אתה אומר יש רצן להביא
פרופסור דן בלומברג : בוא נסתכל מי חברות החלל היום בארץ. התשובה מאוד פשוטה, זה התעשיות הביטחוניות הגדולות.

איל בן זאב : זה החברות הקלאסיות הקלאסיות.

פרופסור דן בלומברג : הגדולות הקלאסיות.
איל בן זאב : שאפשר אולי להגיד שזה אולד ספייס שמנסים להיכנס לניוזפיס.

פרופסור דן בלומברג :אבל צריך להגיד, המקום היחיד, ששלושת התעשיות הביטחוניות יושבות עם מרכזי מו"פ במרחב. אחד זה בפארק ההיי טק בבאר שבע שלושתן יושבות שם.

איל בן זאב :תעשיה אוירוית אלפופ ורפאל

פרופסור דן בלומברג : החלל הן כמובן תעשיות הניו ספייס למיניהן תעשיות לא ניוזפייס, אבל כשמסתכלות על החלל כפלטפורמה מרכזית לעתיד כמו אמזון, גוגל הן נכנסות לעולם החלל, אותן אנחנו רוצים להביא, גם למה שנקרא הפריפריה הגיאוגרפית. אגב, לא רק לבאר שבע, חיפה כרמיאל, קריית שמונה .
אפשר לייצר תעשיות נוספות. בסופו של דבר, אם נזיז עובד מתעשיית הסייבר בתל אביב לתעשיית החלל לא עשינו כלום למען המדינה, זזנו מפה לשם אם נייצר מקום עבודה נוסף בקרית שמונה כולנו הרווחנו.

איל בן זאב : וכנ"ל באר שבע .

פרופסור דן בלומברג : כנ"ל באר שבע . בכוונה שמתי דגש על זה. לא רק באר שבע, אגב, גם אילת.

איל בן זאב : אז בוא נדבר על זה רגע אסנת, בוא נתחיל איתך. מה יש לנגב ולערבה להציע היום לחברות חלל? ואני לא אומר את זה בציניות. אני אומר ברצינות, מה יש שם?
אסנת ברק : תראה, בוא, בוא נחלק את זה לשני, מה שנקרא שני מרכזים רעיוניים אחד יש לנו את תחום, החינוך, ההדרכה החוויה. כל הדבר הזה שהתוואי שם האדמה, הקרקע היא לכל מי שיש קצת דמיון, ואני באתי עם הדמיון. אחרי זה אני הבנתי שהתפרצתי לדלת פתוחה זה תובנה שהמקומות האלה הם יכולות להיות מקום להקמת מושבות על מאדים מושבות על כל מיני חיים על כוכבים אחרים חושב שידמה שידמה ומאפשר ומגבש ומביא לשם נוער מהארץ ומכל העולם. גם תכף נדבר גם על זה, אבל בעצם בעצם זה שאתה משתמש בתוואי לצורך יצירת אקוסיסטם, שהיא מערכת שנותנת לתלמידים ושוויון הזדמנויות. מכל מקום, יכולים להגיע לשם ולחוות וללמוד ולחקור ולהתנסות, שזה זה דבר שבעיניי הוא בעצם שימוש נכון, וזה עובד עם קיימות וזה לא מפריע לאף אחד וזה ובד עם קיימות וזה לא וזה מצויין מכיוון שאתה בעצם משתמש בתשתית נכון וזה. זה יניע גם את הכלכלה, כי מפה תצמח תיירות ומפה יצמחו עסקים ומפה יצמחו, ביקורים בינלאומיים וכולי. אני חייבת להגיד דבר אחד, שזה לא רק עניין של הנגב, זה גם עניין של מדינת ישראל כמדינה, היא נתפסת כפלא לא רק כטכנולוגי. גם העוצמות גם היכולות. אנחנו נחשבים מודל לחיקוי, סוג של גיבור על וברגע שאנחנו מקימים מרכז התנסות כזה אני רואה בזה מרכז התנסות בינלאומי, גם לנוער שלנו, ואז זה מגדיר ומגביל את התיירות. אז יש לנו את המזג אוויר ואת המים ואת התוואי וכל הדברים האלה, ויש לנו את הידע, והמטרה, וכמו שאני אמר, כמו דני אמר, המטרה הגדולה היא לפתח יכולות, לתת תמיכה לאנשים שגרים שם, לעשות את הדברים וזה דברים שאייל ואני מדברים עליהם רבות, כי גם כשדיברתי עם ראשי מועצות וגם אני הולכת לכנסת הרבה מאוד וגם והרעיון הוא שההגירה היא לא תתחיל מתל אביב לנגב אלא שהנגב יתפתח ויפתח את היכולות שלו מתוך עצמו ואני חושבת שזה במקום לשכנע בן אדם תבוא מתל אביב לנגב. בואו ניתן להם את הכלים להתפתח ובמקום הזה קיבלתי, רוח גבית מאוד מאוד גדולה מתוך המובילים שמה מתוך ראשי מועצות מתוך אנשים וגם שדיברתי ככה עם מנכל עיריית מצפה רמון, מועצת מצפה רמון. הוא אמר לי את מתפרצת לדלת פתוחה, כי גם האוסטרים שולחים לכאן אסטרונאוטים אנלוגיים לניסוי והדבר הזה התיישב לו מאוד ודבר שככה אני חייבת להגיד ככה לפני שאני מתקדמת לדברים פרקטיים יותר שהם.
הסיפור הזה, אם יש גיבוי של מועצות ועיריות, ואם יש גיבוי של חברות מתוך התעשייה, שייתנו לנו את הרוח הגבית וכל הדברים האלה.
באזרחות והתעשיה האזרחית, הרבה פעמים היא אבולוציה של תעשיות ביטחוניות וצבאיות לא הרבה. רוב הפעמים, כל הפעמים, תמיד זה מתחיל משם, ואם אתה רואה מה שקורה בצבא ומה שאתה קורה בביטחון הוא בסוף קורה גם באזרחות, וזאת האבולוציה שתקרה והנגב הוא סופר מתאים לזה. לא רק אנחנו אומרים.
גם הסוכנויות חלל בכל העולם אומרות אז. אם הידע שלנו והעוצמה שלנו והתשתיות והרצון, אפשר לדעתי לעשות שם שינוי, וההסכם הראשון מתוך כמה שכבר חתמנו זה עם מופ רמת נגב לפתח חקלאות חלל גם לפתח שם מרכז התנסות.
יש להם כבר, זה נכון? טוב, בוא נפתח מה שקיים כאילו זה גאונות. על זה אפשר לעשות סטארט אפ, חקלאות חלל ובאמת במו רמת נגב הם היו מספיק פתוחים להגיד אנחנו יודעים שזה העתיד, ואם אתם יכולים להביא לכאן גם סטארטאפים וגם חוקרים, וגם בני נוער שילמדו וגם אנשים מכל העולם וזה ההסכם בעצם הראשון שאנחנו עשינו במסגרת הפעילות הענפה, שהיא בתחילת הדרך כרגע.
ובאמת אני הבנתי שגם דני גם אתה בא מהתחום של איך שהוא אוויר. חקלאות חישה מרחוק, אז אנחנו באמת בתוך המסגרת הזו של חקלאות. איך התחומים המקצועיים שלך משתלבים פה לדעתך? כי דיברת על זה גם בתחילת הריאיון היום שהמפגש שלנו הזכרת חקלאות בלי לדעת שזה באמת ההסכם הראשון
פרופסור דן בלומברג : אני אקח את זה מאיפה שאסנת אני אחבר כמה דברים אחד אנחנו יושבים פה בחדר באולפן, הקלטות בגוגל פורסטארט אפ ממש נחמד, זה יושב במרכז תל אביב קרוב לתחנת השלום למי שלא מכיר הסיכוי של סטארט אפ שקם בתל אביב יעבור לבאר שבע או למצפה רמון הוא אפסי, הסיכוי של סטארט אפ שצמח באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע או במצפה יישאר בנגב הוא מאוד גדול. היה וניתן לו את התנאים הסביבתיים המתאימים, אז זה פן אחד. עכשיו ניקח את זה לעולם החלל.
מדינת ישראל בשנים האחרונות הכלכלה שלה נשענת מאוד מאוד קרוב לעולם האיי טי. הרבה מאוד סביב סייבר, אבל לא רק סייבר, אנחנו חייבים לפתח עוד רגליים לכלכלה הישראלית.
היינו המדינה השמינית בעולם, להשיג נגישות מלאה לחלל היכולת לבנות לווינים לתכנן אותם, לבנות אותם, לשגר אותם, להפעיל אותם ובסופו של דבר להביא אותם עד לבית העלמין החללית, לצורך העניין, היינו שם מובילים כדי להיות מובילים בחלל החדש אנחנו חייבים לייצר דיפ טק בעולם החלל.
זה תחום חדש, בואו נעשה אותו במקום שבו הסטרטאפים יישארו ולכן נעשה אותם. אולי בנגב, אולי בצפון. אני אחבר את זה לעוד מהלך לאומי שמתרחש בירוחם, הקימו שדה נישואים לאומי לרחפנים בדימונה. שדה נישואים לאומי לרובוטיקה קרקעית בבאר שבע מסגרת תאגיד שנקרא סינרג'י 7, שותפים לו האוניברסיטה, סורוקה, בית חולים סורוקה, ואלביט ודל וקרן מיראז' כקרן פילנתרופית מקימים עכשיו מעבדה לאינדורוטקס רובוטיקה בתוך זה מתחבר לחלל לכאורה אחד קרקע אחד, אוויר אחד בתוך הבתים, תחום החלל או העיסוק העשייה בחלל, זה אזור מאוד מאוד קשה, אין לנו הרבה אסטרונאוטים בחלל, אנחנו חייבים הרבה מאוד רובוטיקה אז בואו ננצל את מה שאנחנו עושים בעולם הרובוטיקה, ונרחיב את זה. גם לתחום החלל ונעשה את זה במקום ששם צומחת התעשייה הזו כרגע ונחזור להיות מובילים גם בעולם הרובוטיקה. גם בעולם החלל ונייצר עוד רגל כלכלית למדינת ישראל עם צמיחה חברתית ולא רק כלכלית לשכבה דקה.

אסנת ברק: מפת החלל והסיפור שכותב את עצמו. אז כשהתחלתי לשבת ולהתבונן על הנגב על ועל הערבה, גם מפיתי את כל שדות תעופה, כי זה אני יודעת ואת כל המנחתים. וגם התחלתי למפות באמת פעילות חלל שכבר קיימת שם, ובערד מנסים להקים מרכז תעופה וחלל. יש שמה הקצאות לשטחים שלעשות שמה. מרכזים כאלה בירוחם, ראשת העיר מאוד מפתחת את תחום גם החינוך לחלל. יש הרבה שטחים. זאת אומרת, יש לנו את מוזיאון התעופה והחלל ויש לנו את מרכז קרסו ואם אתה מתחיל לבנות את מפת החלל הזו, היא כבר כותבת את עצמה רק אם אתה עושה את הצריפים ממה שקיים, אז הנקודות כבר מתחילות. עכשיו. כאן בערבה יקום מרכז תעופה בינלאומי, שיהיה סוג של מיינטננס סטיישן, שיביא מטוסים מכל העולם. אחד האנשים שמקימים את זה זה מישהו שהקמתי איתו בזמנו, את הבית. ספר המשותף בין ארקיע ל אלינו שהכשיר טייסים ואני רוצה גם שם לשים דריסת רגל. זאת אומרת, יש לנו המון המון עוגנים שכבר כותבים את עצמם רק צריך לדעתי, וכמה שזה מצחיק, ברגע שמספרים את הסיפור, פתאום הכול מתבהר כאילו ההזדמנויות צצות מהשטח וזה מאוד מאוד מרגש בעיניי כאילו לראות את זה קורה עם חזון להביא חידוש, אבל אני רואה שככה הפטריות והניצנים כבר ניבטת מתוך השטח ואני מאמינה שאפשר לעשות את זה.

פרופסור דן בלומברג : אז אני רוצה לחבר את זה שוב לעוד משהו. יש פה איזה שהוא מחסום פסיכולוגי כפול, למען האמת לרוב אזרחי מדינת ישראל הנגב, הגליל נראים מה זה רחוק.
יש שם חבר שלי, חבר טוב שגם אתה מכיר אותו. נועם סגל, מנכל חברת אס. איי חברת חלל גדולה במדינת ישראל ואמרנו לי אתה יודע, אנחנו טסים לאיטליה לעשות ניסוי ולירוחם אנשים מפחדים לנסוע, מה הבעיה להקים את התשתית הזו במקום כמו ירוחם או דימונה? בוא נעשה את זה. שם נייצר מקומות עבודה, אפשר לשבור את המחסום הפסיכולוגי הזה, זה מה שאני רוצה להגיד. הדבר השני הוא שבעיני רוב האוכלוסייה, חלל זה סטרטרק ,משהו "לחנונו על" ביזארית אבל בסוף זאת תעשיה שהיא לא רק משמעותית היום היא הולכת להיות סופר משמעותית בעתיד, אנחנו רואים את אילון מאסק ששינה את העולם בתחום החלל יש לו חברה אחת שהמטרה שלה, סטאר שיפ זה בסופו של דבר להגיע למאדים "לחנונוי על" אבל החברה השנייה ספייס אקס משגרת לווינים וחברה שלישית סטארולינק, מייצרת אינטרנט חדש לגמרי, שונה לחלוטין. הוא מתכנן לשים 40,000 לווינים בחלל ולשנות לנו את כל עולם התקשורת.
איל בן זאב : האינטרנט יהיה אותו אינטרנט, רק שהוא יהיה פתוח לכולם.
פרופסור דן בלומברג : יהיה פתוח לא סתם, גם לא בדיוק מחובר לאינטרנט שאנחנו מכירים, הוא הרבה יותר מהיר ממה שאנחנו מכירים היו רבה דברים שאנחנו עושים הולכים להשתנות. יש חברה שכבר שמה אנטנה סלולרית אחת בחלל. תאר לך שכל האנטנות הסלולריות יהיו בחלל עם אותו מספר לא משנה לאן אנחנו מגיעים כבר משהו גלובאלי לחלוטין, שההגירה של דאטה יכול להיות בחלל. למה שהשרתים יהיו על הקרקע שם יש שמש? בתור אנרגיה יש קור, לא צריך לקרר.
איל בן זאב : יותר קשה לפגוע בתשתית הזאת כשיש שם למעלה.

פרופסור דן בלומברג: כדאי שגם על זה נגן, אבל גם זה אתגר בחלל להגן על התשתית
אבל הפוטנציאל הוא עצום. זה מה שאני רוצה להגיד. זה לא רק.
לאנשים שאיפה שהוא. לגיקים של סטארטרק? כן, זה באמת כלכלה גדולה מאוד, שהולכת ומתפתחת גוגלוס כולנו רגילים להשתמש בזה ביומיום, מתי הם קמו? 2004 2004 עוד לא היה לנו אייפון זה הכל חדש ומשנה את העולם.

איל בן זאב : אני חושב שרוב האנשים לא צריכים לחשוב על כמה חלל משפיע עליהם ביומיום מגוגל, ארטס דרך זה שהם יכולים לנסוע עם וויז כי יש לווייני ניווט ואיכון שם בחלל דרך זה שהם רואים טלוויזיה של יס בבית, מלווים לתקשורת וכולי וכולי זה נוגע ביומיום כל.
פרופסור דן בלומברג : אני אתן לך עוד דוגמא השעונים שלנו ,אנחנו מניחים שהם יודעים מה השעה, איך הם יודעים מה השעה. הם לוקחים שם, מלווי ג'י פי אס.

איל בן זאב : כן, נכון, נכון , כמה דיברנו על אוסנת, את התחלת לדבר על זה שקמות וצצות להם נקודות פטריות בנגב בכל מיני מקומות, כמה מתוך הדברים האלה הם היום יוזמות פרטיות, וכמה מתוך זה זה יוזמות שמובלות על ידי הממשלה או על ידי אוניברסיטת בן גוריון או גופים יותר גדולים כאלה. נגיד, אתה דיברת על דיברת על להביא תשתית? יש הרי לסוכנות החלל הישראלית הוציאו מכרז כבר מזמן שעד היום לא הצליחו לקדם אותו מספיק וחבל, לא באשמת אולי לא באשמת סוכנות. אבל הוא לא התקדם שלבנות מקום כזה שייתן אפשרות לבצע ניסויים על לווייני על לוויינים קטנים ואחת מהאופציות זה באמת לבנות את זה בדרום ואז החברות יסעו לשם לעשות את זה במקום אל תעשיה ביהוד או למקומות אחרים במרכז הארץ.
פרופסור דן בלומברג : מדינת ישראל השקיעה בתחום החלל מסיבות צבאיות כמו רוב המדינות בעולם. צריך להגיד את זה מה שהאיץ את הנגישות לחלל. זה היה המלחמה הקרה בין ברית המועצות לשעבר לארצות הברית. זו לא הייתה מלחמה כלכלית, זו הייתה מלחמה באמת. מדינת ישראל קיבלה החלטה ב 1983 להקים את סוכנות החלל "האזרחית",
איל עשה לי פה סימנים של המרכאות ברקע, למי שלא רואה אותנו ושומע.
הסוכנות עצמה כן שמה לעצמה יעד לפתח חלל אזרחי. אני חושב שהתנאים לחלל אזרחי מפותח מתבשלים בימים אלה לפני כן היה חלל אזרחי שהוא מדעי לנקרא לזה כרגע, חלל חיצון או מערכת השמש זה למעצמות ישראל נכנסה לזה מאוד מוקדם. דרך אגב בראשית הישג אדיר למדינה קטנה כמו שלנו יישר כוח לכל החברה. מספייס איי אל
אנחנו חייבים שהמדינה האוצר מקבלי ההחלטות במדינה ישכילו להגדיל את תקציב סוכנות החלל כדי לייצר מנועי צמיחה בתחום הזה.
ואם נעשה את זה יקומו עוד ועוד "פטריות" כמו שקראת להם בארץ.

איל בן זאב : זה דורש איזושהי רגולציה, או מה זה דורש?
אסנת ברק : כדי שזה יקרה.דורש החלטה עד שלא מחליטים הרגולציה תומכת בהחלטה. ואז, קודם כול צריך החלטה, וצריך הבנה, ותובנה שחלק, אני מדברת על כלכלה ועל משילות והתיישבות.
וחיים באזור זה חלק מהשליטה שלנו בארץ. ללא קשר כרגע. לא לתעשיות כאלה ותעשיות אחרות כי כמו שדני אמר קודם 90% מהתעשיות קורות פה במרכז הארץ זה כי נוח
זה בירת העולם זה סינגפור וכולי. אבל יש צריכה להיות החלטה וחלק מההחלטות גם צריכות להיות יעודיות כמו שיש אזורי פיתוח, וכמו שיש מקדמים את יש כל מיני החלטות שמתקבלות, ואני מכירה הרבה מאוד החלטות שמתקבלות על יהודה ושומרון וכולי. ברגע שהמדינה לוקחת החלטה שהיא מפתחת ומשקיעה בתחום החלל בנגב ואז זה משנה מציאות, אבל זה בדיוק מרים לחלק מהדברים שאנחנו רוצים לעשות במסגרת הפעילות או העמותה שקמה לטובת הדבר הזה שהיא מקדמת את החלל בנגב ובערבה שמה בישראל ארץ מאדים. זה בעצם ארץ המכתשים הירך והמאדים. זה השם המלא. אבל שם חיבה זה ארץ מאדים, כי בעצם חבל ארץ הנגב הוא באמת חבל ארץ גיאולוגי, שמוכתר חבל ארץ המכתשים, וכל כולנו יודעים שבכוחני לא מתיימרת להיות מומחית, אבל יש לי עדיין כמה ידיעות שיש הרבה מאוד מכתשים. על כל כוכבי הלכת וכולי וכולי וכולי. עכשיו אחד הדברים שזה בעצם הפעילות לדעתי החשובה ביותר בנושא הזה זה להתחיל לדבר, להתחיל לדבר על הדבר הזה. ואנחנו כרגע בדרך להקים שדולה בכנסת שתקדם את הנושא של חלל בנגב ובערבה. ואני מגיעה לכל הישיבות בכנסת שמדברות על הנגב והערבה. אני מתייצבת שמה כמו חיילת טובה. נוסעת לוקחת מונית מחניון לאום או אוטובוס, מה שבא ומגיעה ויושבת והם כבר מכירים אותי והם יודעים שזאת האג'נדה, ואני חושבת שזה חלק מלרתום את המובילים בתחום ולרתום את הקרנות ולרתום את החברות לא- חשוב זה תודעה להעלות את התודעה. והייתי שמחה לדעת אם דבר כזה, כאילו בתור אדם שמוביל את התחום, איך אתה רואה את עצמך משתלב ברעיון להעלות את התודעה בחלונות הגבוהים? אז נכון, זה לא ביום אחד קורה אבל לטיפה+ טיפה. עוד טיפה ועוד טיפה, והדברים משתנים ובגלל שיש לי אני רואה את עצמי עוד 30 שנה בעשייה עסקית לפחות. אומרים שעכשיו חיים, אז נגיד 90, זה השבעים החדש יהיה, אז אני חושבת שיש לי את כל הסבלנות ואני יודעת שהדברים משתנים עם התמדה. וכאן ההתמדה והתודעה היא תעשה שינוי, ותחולל שינוי. וזו חלק מפעילות מאוד מאוד. גדולה שלנו במסגרת הפעילות בתודעה לגייס את האנשים להתלהבות. להתוות ולתת תמיכה מקצועית, לגייס משקיעים, כי בסוף אנחנו לא נוכל לעשות את הכל גם אם באנו עם הרעיון. זה חייב לצמוח מהשטח וכמו שאמרת, לעשות הגירה מתל אביב לנגב זה יותר קשה, אבל לתת הזדמנות למי שנמצא שם ויש שם מוחות לא פחותגדולים ויש שם אנשים לא פחות מוכשרים ואפשר לתת את ההזדמנות הזאת, ולגייס את החברות שיתנו מטריה ולפתח שם את הדברים זה בעצם בגדול.
פרופסור דן בלומברג: אז אני רוצה להתחבר לזה כשהתחלנו את סיפור הסייבר בבאר שבע אנשים אומרים, איזה סייבר יהיה בבאר שבע ומה אתם מדברים? אז קודם כל, מי שיזם את זה אני חייב להגיד לתת פה קרדיט לחברה פרטית שהיא לא ציונית מדינת ישראל לא מעניינת אותה הבעלים הוא לא יהודי חברת דויטשה טלקום לא הבינה בכלל שאוניברסיטת בן גוריון במדבר מבחינתם מה זה שעה מתל אביב זה בדיוק כמו שעה מברלין הם לא הבינו את הסיפור .
במדינת ישראל התחברה לסיפור. אני חייב לציין שבאמצעות ראש הממשלה דאז, שהוא ראש הממשלה היום ידע לשווק את באר שבע כבירת סייבר והיום יש 3000 מהנדסים בפארק ההייטק.
יש כמה אלפי חיילים שכבר עברו ועוד עשרות אלפים שולחים לעבור קצינים, מה שאומר שתקום תעשייה מאוד מאוד גדולה. אז אני לא אומר שתעשיית הסייבר ותעשיית החלל הן זהות, הן אפילו לא דומות בהרבה מובנים, אבל זה אפשרי. עכשיו מגיעים אלינו מידי יום אורחים מחו" באים לראות את הפלא הזה שנקרא בירת הסייבר. אנחנו מספרים להם על סייבר על באר שבע, על הנגב ועל חלל.
אנחנו כן מזכירים את זה. אנחנו מראים להם בי. ג. יו סת, ננו, לוויין ישראלי של אוניברסיטת בן גוריון יחד עם תעשיה אווירית, שש שנים הוא היה פעיל בחלל, אנחנו אוהבים להראות את הדברים האלה ובחוץ אין שום חשש, שום מחסום פסיכולוגי מהסיפור הזה, אנחנו חייבים לעבוד בפנים, וכמו שאוסנת אמרה לשכנע את מקבלי ההחלטות לטפטף להם את זה שוב ושוב ושוב ושוב, עד שהם יתרגלו לשיר את השיר הזה.

איל בן זאב : לשאלתך, נראה לי שהוא כבר עושה את זה. עד עכשיו דיברנו בהיילבל על ארץ מאדים. אולי תפרטי טיפה יותר, מה זה? מה זה החזון הזה שנקרא ארץ מאדים?
אסנת ברק : בכל זאת אני ישנה את ארץ מאדים, שהיא מבחינתי עיר הבירה של כל הנגב והערבה, וזה יהיה בעצם מרכז, שהוא לוקיישן שמדמה חיים על כוכב לכתבי לכת לא רק אחד ושם היו מעבדות, ושם היו תקשורת, ושם יהיה גם מרכז ניסוי והדרכה.
אני כבר התחלתי אפילו לברר איך מבטלים את כוח הכבידה, והתחלתי להיפגש עם אנשים כי אמרתי איך אנשים ירגישו שהם בחלל, אז עשיתי דיאטה, אתה יודע, אמרתי אולי זה יעבוד, אבל זה לא אז ונפגשתי עם בחור שעשה איזה שהוא פרויקט עם נאס"א ועם תעשייה אווירית ואמרתי לו תקשיב אבל זה מגנטי וכמה צריך לבטל מה מה, העוסמים. אבל עוד לא הגעתי לא פיצחתי את זה עוד, כנראה שגם אני לא אפצח, אבל אמרתי איך זה עוד לא קרה? אבל בגדול המרכז עצמו וכל הרעיון שלו גם מתבסס וכמו שאמרתי בשלב החישה מרחוק, וסקירה אחורה אני גם עשיתי בצבא קורס צניחה ואני זוכרת שלפני שעלינו למטוס, אז היו לנו מתקנים הכי פרימיטיביים בעולם כאילו סולמות תקפוץ. הדמיה, מתקני הדמיה זה לא הדמיה, זה תקפוץ זה מפחיד, אתה יודע מה מהתפיסה.

פרופסור דן בלומברג: אתה מתפלא שהיא רוצה לבטל את הכבידה בטראומה מאז מהכבידה
אסנת ברק : נקרא וקורים המתקן הזה אייכמן, ואני זוכרת את עצמי צורחת שמה. הייתי הראשונה בדבוקה, לקפוץ ולא פחדתי כמו מהמתקנים האלה, אבל כאילו זה לא.
לדמות מושבה אחת שלמה שמתכללת את כל הדברים, וזה יותר מתאים לא לתעשיות הייטק אלא לבני נוער לתיירנים מכל העולם. וחינוך, אוקיי, זו ארץ מאדים. יש לה הימנון, יש לה דגל, יש לה סיפור ולשם זה המקום, וכרגע מאתרים שטחים ישנם כמה שטחים. זה צריך להיות מבודד. אי אפשר לשים באמצע תחנות חשמל. אבל למרות שעכשיו אתה אומר שאולי זה ישב בירח אז בחלל, אז אני אגיד שזה אנחנו מדגימים להם איך כבל חשמל או עובר על פלנטה אחרת זו ארץ מאדים, יהיה לה מבנה האדריכלי, והיא על הסיפור, והרעיון זה למצוא לוקיישן שהוא גם מדמה את הקרקע, אבל גם הוא מבודד. יתר הדברים זה חלק מהסיפור הגדול. זה בעצם לבנות מערך שגם ייתן כלים ויפתח חלק, נפתח לבד וחלק נייבא אנשים לשכנע אותם להגיע לשם לתת תמיכה אם זה תמיכה בידע, אם זה רעיונות עסקיים, אם זה מימון לאפשר לאנשים בלוקיישנים שהם נמצאים להקים מין מיני עסקים, לפטריות כאלה, כן מיני העסקים, אתה יודע, אני סיפרתי לך שנסעתי יום אחד הימים שעשיתי חישה מקרוב, אז ראיתי שם איזה אוטו גלידה עומד לו באמצע המדבר. ובערב הוא נכנס חזרה, מה זה ליד שדה בוקר ליד שדה בוקר נכנס חזרה לתוך ההנגאר שלו ויוצא החוצה עכשיו חלק מהעסקים היו כאלה יהיו ניידים, מכיוון שאחרת אתה לא יכול לבנות הרבה פטריות, יש לך בעיית משילות, יש לך כל מיני דברים אחרים, אבל כן אפשר לייצר הרבה עוגנים ונקודות בשטח, מרכזי למידה, מרכזי פיתוח במו"פ במרכז חקלאות דיברנו גם על הכשרות מקצועיות מרכזי למידה.עשינו איזה פיתוח של.מאוד וזה מה שאני. גם אמרתי לאייל יש לי קצת ניסיון בזה אנחנו מדברים כשרוב האנשים הולכים היום לאוניברסיטה. נכון, כולם רוצים תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי. לא היום הרבה אנשים למדו מקצועות. הם הבינו שתואר זה לא מקצוע.

פרופסור דן בלומברג : אני חושב אייל אפשר לעשות גם על זה. פודקאסט? יש לי הרבה מה להגיד בעניין הזה, אני עכשיו עתיד באותם קורסים של אמזון של גוגל.

אסנת ברק : כן, היום אנשים חזרו להיות להבין את התובנה שאתה יכול לבחור מקצוע וללמוד בשביל בשביל שלאמא שלך יהיה מה להגיד או אתה לומד לימודי העשרה, אבל תואר הוא לא מקצוע, והיום העולם שייך לאנשים שהם יותר פרקטיים. גם אנשים מחליפים מקצועות אנשים. היום לא מתחילים בגיל 4, ומסמנים מגיל 90, אלא מחליפים בדרך מקצועות. וכל הנושא הזה של התנסות והכשרות מקצועיות בהחלט אפשר להגיע ולנגיש אותו לאנשים שנמצאים בשטח עם טיפה יוזמה וטיפה תמיכה.
תמיכה של לא טיפה, הרבה תמיכה של של החברות ושל הגופים שעוסקים בזה. לדעתי זו מטרה לאומית. אני מסתכלת על זה כמטרה לאומית לא כמטרה, כי הייטק התפתח בכל מקרה
ואנחנו פורצי הדרך בכל מקרה, אבל המטרה לאומית זה לנייד את זה וגם להשתמש ביתרונות שקיימים שם. אבל זה מצריך הרבה מאמץ ואם אתה מדבר על אומרים זה לא יקרה. אני רוב חיי דברים שפיתחתי. לא אמרתי לאף אחד עשיתי פה. במקרה הזה אני חייבת לדבר, כי לא זה צריך לשתף הרבה מאוד גורמים, אבל גם בפגישה אחרי שחתמנו על ההסכמים לקחו אותי הצידה האנשים ואמרו לי זה לא יקרה. אין סיכוי שמישהו יבוא לכאן. אנשים השקיעו המון כסף ואף אחד. לא אמרתי להם בסדר יכול להיות שלפעמים האנדרדוג הבן אדם כעת יכול לעשות, אתה מאמין שזה לא יקרה, ושנינו מסכימים שזה לא יקרה. ואני אומרת לך שזה יקרה, אז זה כאילו גם הביטחון והאמונה של האנשים בשטח, שדברים יקרו זה גם חלק משינוי שצריך לעשות.

פרופסור דן בלומברג : גם תפקיד המדינה הזה אני אומר סוכנותהחלל, תפקיד המדינה הוא להתערב, במקום שיש כשל של שוק או נדרשת.

איל בן זאב להרים להם מה שנקרא, להרים להם. אם נדבר בלשון העם, צריך להרים להם. צריך להגיד להם אנחנו פה כי לבד אי אפשר לעשות את זה וזאת הסיבה שאני רוצה ואני מגיעה ואני רוצה להקים את השדולה, לעלות מודעות דופקת לכולם בדלת. יש לי את הטלפונים הפרטיים לא של העוזרים של כל חברי הכנסת.וזאת המשימה שלי.

איל בן זאב : מה תחשוב על החזון הזה? מעניין? אתה כבר שם

דן בלומברג : אני כבר שם.
איל בן זאב :כולנו אפילו באזורנדרי רוצה יש לך איזה שהם טיפים פרקטיים שאתה יכול לתת לנו. איך אנחנו יכולים לקדם את הדבר הזה?

פרופסור דן בלומברג : אלף אנחנו חייבים לטפטף למקבלי ההחלטות, האוצר, ולאוצר שיש כאן פוטנציאל כלכלי של צמיחה כלכלית, ואני באמת מאמין שיש פוטנציאל ודבר שני, כל מי שזה מעניין אותו שיתחיל להגיע שיצטרף כן, ודבר שלישי אנחנו נעשה והשאר כבר יבואו.
אסנת ברק : ככה אני מאמינה, נראה לי הוא הדס הפין. פרופסור דן בלומברג, יושב ראש סוכנות החלל וסגן נשיא לפיתוח אזורים ותעשייתי באוניברסיטת בן גוריון טייטל ארוך
איל בן זאב : תודה רבה רבה רבה שהצטרפתם אלינו.

איל בן זאב : השיח מרתק. אוסנת יקירתי, סיפרנו עכשיו על החזון ואני כולי תקווה שבאמת אנשים ישמעו את זה,בדיוק ויתחילו ללכת איתנו ולקדם את הדבר הזה. אז תודה שהצטרפת אלינו, גם כן היום.
וכמובן, אני רוצה להודות לצוות אל חלל אביעד מן הסופרמן על עריכת הסאונד המדהימה וואן טו. אם אתם מחפשים עורך סאונד, זה הבן אדם שאתם צריכים. דרך, אגב, תפרגנו לו הוא עבר לחיפה, כאילו לפריפריה גם כן.
אז עכשיו הוא יעשה לי עריכות מרחוק. תודה רבה כמובן, לאחד ויחיד איתי ליאון, אדון קור לאון, המעצב הגרפי של תחום החלל, ובכלל הוא מעצב לנו את הלוגויים לכל פרק ופרק. אז אם

צריכים מעצב גרפי, דברו איתו את שניהם. אתם יכולים למצוא דרכי או באינטרנט בפייסבוק. אם אתם מחפשים הרצאה מדליקה לבית הספר לחברה במשרד, או לחוג הבית של השכנים. בקיצור, אתם מחפשים מרצה על חלל? דברו איתי.

תודה גדולה על אולפני גוגל פורסטארט שנותנים לנו להשתמש באולפנים המדליקים האלה. ותודה אחרונה ללהקה תופעת דופלר, ברוך פרידלנד ורונן זל שהיית המוזיקה שלהם אתם תשמעו. מיד אני מזכיר לכם אתם אוהבים את הפודקאסט ספרו לחברים, יש לנו קבוצת וואטסאפ של מעל 800 איש, אז צרו איתי קשר ואני אצרף אותכם לקבוצת וואטסאפ. יש שם דיונים יום יומיים על נושא חלל, ואם אתם יכולים, כנסו לאפליקציה שבאתם מאזינים ותנו לנו ציון של 5 כוכבים זה יעזור.

לנו לקדם את הפודקאסט יותר ויותר אנשים ייחשפו אליו, ויאזינו לו ונגדיל את קהילת החלל פה בארץ. אז שוב תודה רבה רבה לשניכם.

פרופסור דן בלומברג : יישר כוח אייל על העשייה.

.

איל בן זאב :
אז כבר אמרת אז אני אהיה איל בן זאב וזה היה עוד פרק מעניין במיוחד של אל חלל נתראה בפרקים הבאים, ביי, ביי.

פרופסור דן בלומברג : תודה, תודה.

אסנת ברק : הכיף היה מהמם, היה מרגש.